הכתוב מסכם את תקופת שלטונו של מלך ישראל, מציין את גבורתו, ומפנה אל ספרי ההיסטוריה של התקופה. עם זאת, הפרשנים מסכימים כי מיקומו של סיכום זה מעורר קושי בולט. הפסוק חותם את חיי יוֹאָשׁ (הוא יהואש) ומותו, אך מיד לאחריו הטקסט המקראי חוזר לספר על אירועים שהתרחשו במהלך חייו. יתרה מכך, סיכום כמעט זהה מופיע שוב בהמשך הספר.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכתוב בחר להקדים ולסכם את פועלו של המלך בקצרה מסיבות עריכתיות ורעיוניות. [מצודת דוד] מסביר כי הסיכום המוקדם נועד לקשור את ניצחונותיו הצבאיים לתפילת אביו, ולהצביע עליו כ"מושיע" שהציל את ישראל מיד ארם. על גבי תפיסה זו מוסיף [אברבנאל] רובד עמוק יותר, ומסביר כי הסיכום הובא כאן, שלא במקומו הכרונולוגי, כדי לשמש רקע לסיפור מותו של הנביא אלישע. מטרת הכתוב היא להדגיש כי יואש אמנם היה מלך גיבור שנלחם בארם וביהודה, אך הצלחתו נבעה מהדרכתו ותפילתו של אלישע, שאותו כינה המלך "רכב ישראל ופרשיו". רק לאחר שהכתוב מבסס את הקשר ההדוק בין המלך לנביא, הוא שב לפרט את קורות חייו של יואש באריכות במקומם הטבעי.
מנגד, [רד"ק] מתמקד במשמעות הפוליטית של הקדמת סיכום המלכות. לשיטתו, סמיכות סיכום חייו של יואש לפסוק הבא המתאר את ירושת בנו ירבעם, נועדה לרמוז על כך שירבעם הומלך עוד בחיי אביו. יואש חשש ככל הנראה מבנים אחרים שינסו למרוד ולדרוש את המלוכה, ולכן מיהר להושיב את ירבעם על הכיסא טרם מותו. דבר זה משתקף מהלשון החריגה בפסוק העוקב "וישב על כסאו", במקום הניסוח המקובל בשאר המלכים "וימלוך תחתיו".
באשר לרישום שמות המלכים בפסוק, בעוד הכתוב מציין כי המלך נלחם עִם אֲמַצְיָה, מדגישים הפרשנים [מנחת שי] כי השם נכתב במדויק ללא האות וי"ו בסופו, ויש לדחות גרסאות של כתבי יד ישנים שבהם נכתב בטעות "אמציהו".