מעשה נבואי זה משלב פעולה פיזית של יריית חץ עם הצהרה רוחנית, שנועדו יחד להבטיח ולהמחיש את הניצחון הצבאי העתידי של ישראל על צבא ארם. הנביא משתמש בחפצים מוחשיים כדי לעורר את כוח הישועה האלוהי ולהעניק למלך את הביטחון בניצחונו הקרב.
תחילה מורה הנביא פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה. הפרשנים מסכימים כי הכיוון מזרחה נבחר משום שארץ ארם ממוקמת ממזרח לארץ ישראל. יש הסבורים כי הוראה זו ניתנה למלך בטרם דרך את קשתו, או שהופנתה לאחד האנשים שעמדו במקום כדי שיפתח את החלון עבורו [רד"ק].
לאחר מכן נאמר יְרֵה וַיּוֹר, כלומר הנביא מורה למלך להשליך את החץ מקשתו, והמלך נשמע לו ויורה [רש"י, מצודות]. ירייה ראשונה זו כוונה מבעד לחלון הפתוח, בניגוד לחיצים הבאים שיוכו בקרקע [רד"ק]. בדיוק ברגע שבו ירה המלך את החץ, הכריז הנביא: חֵץ תְּשׁוּעָה לַה' וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם [מצודת דוד]. רוב הפרשנים מסבירים כי החץ משמש כאן כסימן מובהק לישועת ישראל, הממחיש כי הניצחון שיכה בארם נובע מכוחו הגדול של ה' ומיוחס לו. הנביא מבקש לעורר את המלך להבין כי באמצעות הכוח הרוחני שקיבל מידיו כעת, הוא עתיד לנצח במערכה [רלב"ג].
לצד ההסבר הפשטני, יש המעניקים להכרזה זו רובד רוחני ותודעתי עמוק יותר. לפי גישה אחת, דברי הנביא נועדו לכוון את דעתו של המלך לקראת המלחמה, כדי שיזכור כי הישועה שייכת לה' לבדו ויאמין ביכולתו, ועל ידי כך יזכה להכות בארם. גישה נוספת רואה באמירה זו פעולה רוחנית אקטיבית של הנביא עצמו, שנועדה לברר ולהוציא את "ניצוצות הקדושה" מתוך ארם. על פי תפיסה זו, חיותן וכוחן של אומות העולם נובעים מניצוצות של קדושה החבויים בהן. הוצאת הניצוצות על ידי הנביא שוללת מהאומה הארמית את מקור חיותה, ובכך גורמת לחייליה לכשול וליפול בקרב [חומת אנך].
הנביא מפרט את מיקום הניצחון העתידי: וְהִכִּיתָ אֶת אֲרָם בַּאֲפֵק. אפק היא עיר הממוקמת בנחלת יהודה [רש"י, רד"ק], ובחירתה אינה מקרית. מקום זה כבר הוחזק כמקום המוכן לישועה, שכן שם התרחש בעבר ניצחון עצום של ישראל על מאה אלף חיילי ארם בימי המלך אחאב. אלישע התבשר בנבואה כי באותו מקום ממש תתרחש הישועה בשנית [מלבי"ם, רד"ק]. מעבר לסמליות ההיסטורית, יש המסבירים כי מבחינה אסטרטגית וטבעית, אפק הייתה מקום שבו הסיכוי של ישראל לנצח היה גבוה יותר, שכן ה' מכוון את הנסים כך שימעיטו ככל האפשר בחריגה מדרך הטבע [רלב"ג].
לבסוף, המילה עַד כַּלֵּה מבטאת את הציווי להכות ולהשמיד את ארם לחלוטין [ביאור שטיינזלץ]. הוראה זו טמנה בחובה ציפייה נבואית מצדו של אלישע: הוא סבר שהמלך יבין את הרמז וימשיך לירות חיצים ברצף פעמים רבות עד שהנביא יורה לו לעצור. ציפייה זו מסבירה מדוע התעורר קצפו של אלישע בהמשך, כאשר המלך עצר מיוזמתו לאחר שלוש פעמים בלבד [רד"ק].