השגחתו התמידית של ה' וחסד האבות עומדים לעם ישראל גם בשעות משבר קשות ומונעים את כליונם המוחלט. ה' וַיָּחָן את העם, כלומר חמל עליהם ונהג בהם במידת החנינה והרחמים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. הוא וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם בזכות האבות [מלבי"ם], שכן ברית האבות היא נצחית ולא תמה [חומת אנך].
משום כך ה' וְלֹא אָבָה, כלומר לא רצה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], להביא עליהם חורבן מוחלט. העונש שספגו לא נבע מהסתר פנים או מנטישה, אלא מהשגחה אלוהית שנועדה לעורר אותם לחזור בתשובה. כאשר ה' ראה שהם קרובים להשחתה גמורה, הוא שב אליהם כדי למנוע מהם מפלה גמורה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הבטחה זו, שמתבטאת במילים עַד עָתָּה, אינה מוגבלת לזמן עבר בלבד אלא משמעותה היא לעולם ועד. הסיבה לכך היא שכל אדם הקורא את הפסוק הזה, בכל דור ודור, מתייחס לזמנו שלו ואומר "עד עתה" [מצודת דוד].