לקראת סוף ימיו של הנביא הגדול, מגיע מלך ישראל לביקור פרידה טעון ומרגש. המפגש חושף את ההכרה העמוקה של ההנהגה המדינית בתלותה המוחלטת בהנהגה הרוחנית, ובכוחו של נביא ה' לשמש כמגן האמיתי של האומה מפני אויביה.
הכתוב מציין כי וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ, כלומר זהו החולי שממנו היה עתיד להסתלק מן העולם [מצודת דוד]. מוסבר כי במהלך חייו חלה אלישע בשלושה חולאים, וזהו החולי השלישי והאחרון שבו מצא את מותו [רד"ק]. מאורע זה התרחש בתחילת תקופת שלטונו של יואש, בעוד אביו יואחז עדיין בין החיים [מלבי"ם].
יואש המלך, שרחש כבוד עצום לנביא, מגיע אליו ובוכה עַל פָּנָיו, כלומר לידו ובעודו בחיים [ביאור שטיינזלץ]. בכייתו של המלך נבעה בעיקר מתוך פחד עמוק מפני צבא ארם. אלישע משח בעבר את חזאל למלך על ארם ונבא שיעשה רע לישראל, אך כל עוד אלישע היה בחיים הרעה עוכבה. כעת, עם נטייתו למות, חשש יואש שהגזירה תתממש והוא בכה עד שעורר את רחמיו של הנביא [מלבי"ם, אלשיך].
מתוך מצוקה זו זועק המלך: אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו. הפרשנים מסכימים כי קריאה זו מבטאת את ההכרה שעוצמתו וגבורתו של עם ישראל נעוצים בנביא. המילה אָבִי מתפרשת במובן של "רבי ומורי" [מצודת דוד], והכפילות בקריאה "אבי אבי" אינה מקרית, אלא מצביעה על כך שהנביא שימש כאב לאומה בשתי בחינות שונות של הטבה והגנה [אלשיך].
הדימוי הצבאי המכנה את הנביא רֶכֶב ופָרָשָׁיו מוסבר בכמה רבדים. ברובד המעשי, אלישע עזר לישראל לנצח במלחמותיהם באמצעות תפילותיו [מצודת דוד] ובזכות העצות שהעניק להם בדבר ה' [רלב"ג]. ברובד העמוק יותר, הצדיק היחיד בדורו משמש כמרכבה לשכינה. תחת תפיסה זו, המילה רֶכֶב מסמלת את הצינור הרוחני דרכו הנביא ממשיך שפע וטובה לעם ישראל, ואילו המילה וּפָרָשָׁיו מדמה את זכויותיו של הצדיק לפרשים ואנשי צבא, המשמשים כמגן רוחני השומר על העם מפני אויביו [אלשיך].