רישום קורות הימים של מלכי ישראל ויהודה משמש לא רק לתיעוד היסטורי, אלא גם לחשיפת ההשגחה האלוהית מאחורי האירועים הפוליטיים. ציון שנת המלכתו של יהואש מלך ישראל מעורר קושי כרונולוגי ומתמטי בולט, המעסיק את מפרשי המקרא. מוקדם יותר תואר כי אביו, יהואחז, החל למלוך בשנת העשרים ושלוש למלך יהודה ומלך שבע עשרה שנה. לפי חישוב זה, הבן אמור היה לעלות לכס השלטון בשנת השלושים ותשע או הארבעים, ולא כפי שנכתב בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה. סתירה זו כה חריפה עד שיש מי שראה בה קושי שאין לו פתרון מניח את הדעת [רש"י].
עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מיישבת את הפער באמצעות התפיסה של שלטון משותף. לפי גישה זו, יהואש הומלך עוד בחיי אביו וחלק עמו את כס המלכות במשך כשנתיים [מצודת דוד, רד"ק, חומת אנך, אברבנאל, מלבי"ם]. הסיבה להמלכה המוקדמת קשורה לתפילת אביו אל ה' עקב הלחץ הכבד מצד ארם. ה' נענה לתפילה והבטיח לשלוח "מושיע", הלוא הוא יהואש הבן. כדי שהאב יזכה לראות במו עיניו את תחילת הישועה טרם מותו, הומלך בנו בעודו בחיים, ייתכן שעל פי הוראה מפורשת של נביא [רד"ק, חומת אנך, אברבנאל]. ציון הזמנים כאן נועד להדגיש את חסד ה', שגאל את ישראל למען שמו למרות חטאיהם המתמשכים [מלבי"ם]. לאור זאת, המילים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מתייחסות למניין השנים שבהן מלך יהואש באופן בלעדי, רק לאחר מות אביו [מצודת דוד].
מנגד, קיימת גישה פרשנית חלופית הפותרת את הבעיה החשבונית דרך שיטת מניין השנים של המלכים. לפי הסבר זה, שנות המלכות המוזכרות במקרא הן לעיתים "שנים מקוטעות", כלומר אינן שנים שלמות. מכיוון ששנת המלכות הראשונה והאחרונה של האב היו חלקיות, ובשל האפשרות ששנות המלכות בישראל וביהודה נמנו החל מעונות שונות בשנה, הרי שהשנים חופפות באופן טבעי, והמלכת הבן אכן התרחשה בתקופת השנה השלושים ושבע או השלושים ושמונה למלך יהודה [רלב"ג, אברבנאל].