לאחר תקופה ארוכה של סבל ודוחק, זוכים בני ישראל לנקודת מפנה משמעותית שבה מוסר מעליהם העול הזר והם שבים לחיות בביטחון בבתיהם. שינוי זה מתאפשר בזכות שליח מיוחד שה׳ מקים עבורם.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המושיע הנזכר הוא יואש (או יהואש), בנו של המלך יהואחז [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, חומת אנך]. לאורך כל ימי מלכותו של יהואחז לחץ מלך ארם את ישראל קשות, ותהליך הישועה החל רק בסוף ימיו, כאשר בנו יואש תפס את ההנהגה והושיע את העם [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, חומת אנך]. על כך מעיד הכתוב בהמשך, כאשר מובטח ליואש שהוא יכה את ארם שלוש פעמים [רש"י].
מנגד, גישה נוספת מצביעה על גורם חיצוני שהוביל להצלה. לפי תפיסה זו, ישועת ישראל באה מידי האשורים, אשר החלו להתעצם ולהחליש את ממלכת ארם, ובכך הוסר הלחץ מעל בני ישראל [ביאור שטיינזלץ].
כתוצאה מתשועה זו, העם שב לשגרת חייו השלווה כבעבר. המילה שלשום מתפרשת כיום השלישי שלפני היום הנוכחי, וכוונתה היא שהעם חזר לשבת באוהליו בנחת ובשלווה כפי שהיה נהוג בימים עברו, בטרם החל השעבוד הארמי [מצודת ציון].