הישועה האלוהית והמענה לתפילה אינם מעידים בהכרח על חזרה בתשובה שלמה של העם. אף על פי שיהואחז מלך ישראל חילה את פני ה' וביקש את עזרתו, תפילתו נעשתה תוך כדי אחיזה בחטא [מצודת דוד]. משום כך, הישועה שזכו לה לא נבעה מכך ששבו מדרכם הרעה או ששכך חרון אפו של ה', שהרי הם לא סרו מחטאי ירבעם אלא אף המשיכו להוסיף חטא על חטא [מלבי"ם].
הכתוב מציין כי בָּהּ הָלָךְ, תיאור שיכול להתייחס למלך יהואחז עצמו או לעם ישראל כולו שהמשיך בדרך החטא [ביאור שטיינזלץ]. במילה הֶחֱטִי מציינים הפרשנים כי היא נכתבה בכתיב חסר, ללא האות אל"ף בסופה [מנחת שי, רד"ק].
נוסף על חטאי ירבעם, מודגש כי וְגַם הָאֲשֵׁרָה עָמְדָה בְּשֹׁמְרוֹן ולא הוסרה [ביאור שטיינזלץ]. הסיבה לכך שהאשרה נותרה על כנה היא שהמלך הקודם, יהוא, השמיד אמנם את פולחן הבעל, אך נמנע מלכרות את האשרה [רד"ק].