סופו הטראגי של המלך יהואש מאופיין בבגידה, התנקשות וקבורה חסרת כבוד. מותו בידי נתיניו מהווה ביטוי מובהק לצדק אלוהי ולעיקרון של מידה כנגד מידה.
הפסוק פותח בציון שמות המתנקשים: וְיוֹזָכָר בֶּן־שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן־שֹׁמֵר. אמנם קיימים הבדלי כתיב קלים בשמות אלו בין מסורות שונות ובספר דברי הימים [מנחת שי, רד"ק], אך המיקוד המרכזי של הפרשנים הוא במוצאן של אימותיהם. בספר דברי הימים מצוין כי שמעת הייתה עמונית ושמרית (שומר) הייתה מואבית. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שציון עובדה זו בא ללמד על עונש של מידה כנגד מידה. ה' בחר להעניש את יהואש דווקא על ידי אנשים המייצגים כפיות טובה; כשם שהעמונים והמואבים כפרו בטובתו של אברהם אבינו שהציל את לוט אביהם ושכרו את בלעם לקלל את ישראל, כך יהואש כפר בטובתו של יהוידע הכהן שהציל את חייו והמליכו, והרג את בנו זכריה הנביא [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
המתנקשים מתוארים במילים עֲבָדָיו הִכֻּהוּ וַיָּמֹת, שכן הם היו מורדים שקמו עליו [ביאור שטיינזלץ]. מטרתם לא הייתה לתפוס את השלטון, עובדה המוכחת מכך שמיד לאחר מכן וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו ביהודה, אלא לנקום את דמו של זכריה. ההתנקשות עצמה מקבילה לחטאיו של המלך: יהואש חילל את בית ה' וזלזל במעמדו של זכריה ככהן ונביא, ובתמורה עבדיו חיללו את חדר משכבו וזלזלו במעמדו כמלך. יהואש פרק עול מלכות שמים ושכח חסד, ועבדיו פרקו את עול מלכותו ושכחו את חסדו [אברבנאל].
באשר לקבורתו, הכתוב מציין: וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, כלומר עם שאר מלכי בית דוד [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, בספר דברי הימים נאמר במפורש שהוא לא נקבר בקברות המלכים. הפרשנים מיישבים סתירה זו ומסבירים כי עיר דוד היא אכן אזור הקבורה הכללי של המלכים, אך בתוכה הייתה מערה מכובדת ומיוחדת שבה נקברו דוד ושלמה. יהואש לא זכה להיקבר באותה מערה יוקרתית, משום שהעם הכיר בכך שהצרות והתבוסות הצבאיות שחוו היו עונש אלוהי על עבודת האלילים של המלך ועל רצח זכריה. לכן, העם ביזה אותו במותו ומנע ממנו קבורה של כבוד [רד"ק, אברבנאל].
עולה התהייה מדוע ספר מלכים משמיט את פירוט חטאיו של יהואש ואת רצח זכריה, ומזכיר אותם רק ברמז, בעוד שספר דברי הימים מאריך בכך. ההסבר לכך הוא שספר מלכים מתמקד בעיקר ברצף הכרונולוגי ובהשתלשלות שושלות המלוכה, ולכן מסתפק בראשי פרקים. ספר דברי הימים נכתב מאוחר יותר על ידי עזרא כמעין פירוש והשלמה, כדי לתעד את הסיבות המוסריות והרוחניות שהובילו לאירועים אלו ולהמחיש את השגחת ה' בעולם [אברבנאל].