הסדר חדש נקבע בניהול התקציב של בית ה', שבו הכהנים מוותרים על מעורבותם הכלכלית. המילה וַיֵּאֹתוּ משמעותה שהכהנים הסכימו, נתרצו והדבר יישר בעיניהם [מצודת ציון, שטיינזלץ, מצודת דוד]. הסכמה זו כללה שני שלבים הקשורים זה בזה: הכהנים יפסיקו לקחת את הכסף מידי העם וממכריהם, וכתוצאה מכך הם ישוחררו מהאחריות המעשית לדאוג לתיקון המבנה [רלב"ג, אברבנאל].
הפרשנים מציגים מניעים משלימים להחלטה זו. גישה מרכזית מסבירה כי הכהנים לא רצו לשאת בנטל של שיפוץ המבנה מכיסם או באחריות לביצועו, ולכן היה להם נוח להימנע מאיסוף הכספים ובכך לפטור את עצמם מחיזוק בדק הבית [רלב"ג, אברבנאל, מצודת דוד]. מנגד, יש המדגישים את החשיבות של ניקיון כפיים ומוניטין: הכהנים העדיפו שלא לגעת בכסף כלל, כדי להרחיק מעצמם כל חשד של מעילה או חוסר אמינות [רד"ק].
בעקבות הסכמה זו שונתה שיטת הגבייה. במקום שהכסף יעבור דרך הכהנים, הוא הועבר ישירות לקופת המקדש [שטיינזלץ]. כדי להבטיח זאת ולהסיר כל ספק, הוצב במבוא בית ה' ארון מיוחד שניקב בו חור, כך שהכסף הושלך ישירות לתוכו ולא ניתן היה להוציאו ללא פיקוח מסודר של סופר המלך והכהן הגדול, אשר דאגו להעביר את הכספים ישירות לאומנים ולפועלים [רד"ק, אברבנאל].