יהוידע הכהן מייסד מערכת גבייה חדשה ומאובטחת לאיסוף התרומות שנועדו לשיפוץ בדק הבית, במטרה למנוע עיכובים או מעילות בכספי ההקדש. לשם כך הוא לוקח אֲרוֹן אֶחָד, כלומר קופה, תיבה או ארגז. בעוד שיש המפרשים כי מדובר בארון שהיה שייך לאדם פרטי [רד"ק], גישה אחרת מסבירה כי זהו ארון שיועד ספציפית לאיסוף תרומות חדשות והוצב בתוך המקדש, בניגוד לארון אחר שהוצב בחוץ עבור חובות משנים עברו [מלבי"ם].
כדי להבטיח את שלמות הכסף, מבצע יהוידע פעולה טכנית פשוטה אך חכמה: וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ. הוא יצר נקב צר במכסה התיבה, המכונה כאן "דלת". מטרת החור הייתה לאפשר לכוהנים לשלשל את הכסף פנימה מיד עם קבלתו מהתורמים, כך שאיש לא יוכל להוציא משם מאומה מבלי לפתוח את המכסה עצמו [רלב"ג, מצודת דוד, מצודת ציון].
הארון הוצב במקום מרכזי ובולט בתוך חצר העזרה: אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, מיד לידו [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מיקומו המדויק מוגדר במילים מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ (המילה נכתבת בתנ"ך כ"בימין" אך נקראת "מימין", ולשתיהן משמעות זהה). הכוונה היא שהארון עמד בצד ימין של האנשים הנכנסים אל תוך הבית, ולא לימין היוצאים ממנו [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מנחת שי].
האחריות על קבלת הכסף והפקדתו הוטלה על שֹׁמְרֵי הַסַּף. בקרב הפרשנים ישנן שתי גישות מרכזיות לזיהוי תפקידם. הגישה הראשונה מפרשת את המילה "סף" כמזוזה או פתח, ולפיה מדובר בכוהנים שהיו ממונים על מפתחות שערי העזרה. אלו הם שבעת הגזברים הבכירים המכונים "אמרכלים", שהופקדו על שבעת שערי העזרה [רש"י, מצודת ציון]. הגישה השנייה מבינה את המילה "סף" כשם כולל לכלי השרת של המקדש, ולפיה שומרי הסף היו שומרי הכלים – גזברים עליונים שהיו ממונים על פקידים אחרים שתחתיהם [רלב"ג, רד"ק].
בסופו של תהליך, אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא שלשלו שומרי הסף ישירות לקופה המאובטחת. בהמשך, כשהתיבה התמלאה, נאסף הכסף, מויין, וחתיכות הכסף הותכו ונפרטו למטבעות ראויים כדי לשלם לאומנים שעסקו במלאכת שיפוץ המקדש [צאינה וראינה, ביאור שטיינזלץ].