עלייתו של ילד רך בשנים לכס המלוכה מהווה נקודת מפנה דרמטית בתולדות שושלת בית דוד. לאחר שהוסתר בתוככי המקדש מפני אימת המלכה עתליה שביקשה להשמידו, הוא מוכתר למלך בהיותו צעיר מאוד. הפסוק מציין את שמו המלא, יְהוֹאָשׁ, שבו נקרא לאורך כל תקופת שלטונו, להבדיל מהשם המקוצר יואש [ביאור שטיינזלץ].
הדגשת גילו המדויק, בֶּן־שֶׁבַע שָׁנִים, מעוררת את השאלה מדוע המתינו פרק זמן זה ולא המליכוהו קודם לכן או מאוחר יותר. הפרשנים מציעים לכך מספר רבדים של הסברים, החל מאילוצים מעשיים ועד למשמעויות רוחניות עמוקות.
הסיבה המעשית המרכזית נעוצה בסדרי התחזוקה של בית המקדש. יהואש הוסתר בקודש הקודשים במשך שש שנים. אולם, אחת לשבע שנים נערך במקום ניקיון ופינוי, שבמסגרתו היו משלשלים אומנים ופועלים בתוך תיבות אל תוך החדר המקודש. הישארותו של הילד במקום בשנה השביעית הייתה מובילה בהכרח לחשיפתו על ידי הפועלים, שהיו עלולים לגלות את הסוד למלכה עתליה ולסכן את חייו ואת המשכיות המלוכה [נחל שורק, חומת אנך, אהבת יהונתן].
מבחינה התפתחותית ומשפטית, גיל שבע מהווה ציון דרך משמעותי. בגיל זה מתגבשת דעתו של הילד והוא מתחיל להבחין בין טוב לרע. הבחנה זו היא תנאי בסיסי והכרחי ליכולתו לשפוט את העם ולשאת באחריות המלוכה, בדומה להכרה ההלכתית בתוקף פעולותיו המסחריות של ילד בגיל זה [רמב"ן מובא בנחל שורק, חומת אנך ואהבת יהונתן].
ברובד הרוחני, הפרשנים מצביעים על קדושתן של שבע השנים הראשונות בחיי האדם. תקופה זו נחשבת לטהורה לחלוטין; אף על פי שיצר הרע חודר לאדם עם לידתו, הוא אינו מצליח להשתלט עליו עד גיל שבע, בדומה לזמן עיבורו של נחש. לכן, יהואש החל את מלכותו מתוך נקודת מוצא של קדושה ושלמות פנימית [נחל שורק, אהבת יהונתן]. בנוסף, קיים קשר רעיוני עמוק בין גילו של המלך לבין מהות תפקידו: מושג המלכות נחשב למידה השביעית בעולמות העליונים, בדומה ליום השבת שהוא היום השביעי, ולכן היה ראוי שהכתרתו תתרחש דווקא בהגיעו לשנתו השביעית [נחל שורק, חומת אנך].
עם זאת, בשל גילו הצעיר, צדקתו ויושרו של יהואש לא נבעו רק מעצמאותו, אלא היו תלויים לחלוטין בחינוכו ובהדרכתו של מורו, יהוידע הכהן. כל עוד יהוידע ליווה ולימד אותו, שמר יהואש על דרך הישר בעיני ה' [אברבנאל].