תקופת שלטונו של יהואש מתאפיינת בתפנית רוחנית דרמטית, המחלקת את חייו לתקופה של נאמנות מוחלטת לה' ולהתרסקות טראגית לאחר מכן. עם זאת, הוא נמנה על קבוצה ייחודית של שבעה מלכים בלבד מבית דוד שעליהם מעיד הכתוב כי עשו את הישר בעיני ה' [אדרת אליהו].
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה הוֹרָהוּ היא לימד או הדריך [מצודת ציון]. רוב המפרשים רואים בצירוף המילים כׇּל־יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ הגבלת זמן ברורה: יהואש לא היה צדיק לאורך כל ימי חייו, אלא אך ורק באותם ימים שבהם יהוידע הכהן היה בחיים והנחה אותו. לאחר מות מורו, סר המלך מדרך הישר והשחית את מעשיו. הסיבה המהותית לנפילה זו נעוצה בכך שיהואש לא הפנים את הדרך הרוחנית בעצמו; הוא פעל מתוך ציות להוראות והנחיות חיצוניות בלבד, ולא מתוך לימוד מעמיק וקניית חכמה פנימית. לכן, ברגע שהמורה הסתלק, קרסה גם צדקתו של התלמיד [מלבי"ם].
נפילתו של יהואש התבטאה בחטא חמור ויוצא דופן. מיד עם מות יהוידע, באו שרי יהודה והחלו להחניף למלך עד שעשו אותו לאלוה והשתחוו לו. הם טענו בפניו כי הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים פעם אחת בשנה בלבד ונמצא בסכנת מוות, ואילו הוא הסתתר שם במשך שש שנים ונותר בחיים, ולכן ראוי לו להיחשב כאלוה [רש"י, צאינה וראינה].
גישה מעמיקה יותר מסבירה כי יהואש לא עשה עצמו אלוה מתוך גאווה בנוסח פרעה, אלא מתוך טעות מחשבתית וסברא משובשת. הוא השתכנע מכך שה' בחר בו, שמר עליו בקודש הקודשים והמליכו, והסיק מכך בטעות כי רצון ה' הוא שהוא ישמש כנציג אלוהי בארץ [נחל שורק, חומת אנך].
מנגד, יש המציעים זווית מפתיעה ולפיה יהואש למעשה שמר על כל מה שיהוידע לימד אותו, מבלי להפר אף הוראה. יהוידע הדריך אותו שלא לעבוד עבודה זרה ולכוחות הטבע, אך מעולם לא עלה על דעתו של הכהן להזהיר את המלך שלא יעשה אלוה מעצמו. לכן, טעותו של יהואש נבעה מפחזות וכסילות אל מול חנופת השרים, בנושא שמעולם לא נידון בשיעוריו של יהוידע, ועל כן הכתוב עדיין יכול להעיד שעשה את הישר בכל מה שנוגע לדברים שרבו אכן הורה לו [אהבת יהונתן].