מלאכת שיפוץ המקדש דרשה היערכות מעשית וארגונית מקיפה, שכללה העסקת בעלי מקצוע מיומנים לצד רכישת חומרי גלם רבים. הכספים שהוקדשו למטרה זו נותבו למימון מגוון רחב של עבודות והוצאות, במטרה להבטיח את יציבותו ושלמותו של המבנה המקודש.
הפרשנים עומדים על חלוקת התפקידים בין הפועלים השונים. המונח וְלַגֹּדְרִים מתייחס לבוני הקירות והחומות [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], כאשר יש המדייקים כי מדובר בבניית הקירות והגדרות של החצר הגדולה והעזרה [רלב"ג]. בעוד שרוב המפרשים מסבירים כי מדובר בבוני קירות אבן, יש הסבורים כי אלו פועלים שבנו גדרות עץ [מלבי"ם]. גישה נוספת רואה בגודרים לא רק פועלים פשוטים, אלא אומני אבן בכירים, אדריכלים או תלמידיהם, שתחתיהם עבדו פועלים אחרים [רש"י, רד"ק].
לצידם פעלו חֹצְבֵי הָאֶבֶן, שהם הפועלים שתפקידם היה לכרות ולחצוב את האבנים הגולמיות ישירות מתוך ההרים והמחצבות [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, מצודת ציון].
על אף שהעסיקו פועלים וחוצבים משלהם, היקף העבודה דרש גם לִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב. הפרשנים מסבירים כי הפועלים השכירים שעבדו בהר ובלבנון לא הספיקו, ולכן הוצרכו מנהלי העבודה לרכוש מאחרים חומרי גלם מוכנים, כלומר עצים שכבר נכרתו ואבנים שכבר נחצבו וסותתו [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק].
לבסוף, המילים וּלְכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא עַל־הַבַּיִת לְחָזְקָה מהוות ביטוי כולל לכל שאר ההוצאות והצרכים הנדרשים לשם חיזוק בדק הבית, מעבר לתשלום לפועלים ולקניית האבנים והעצים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].