סופו של המלך יהואש מאופיין בבגידה מתוך שורותיו שלו, כאשר עבדיו הקרובים מתארגנים ומוציאים אותו להורג. המהלך מתרחש על רקע תבוסתו הצבאית ומצבו הבריאותי הקשה, ומהווה מעין סגירת מעגל היסטורית.
וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְשְׁרוּ־קָשֶׁר משמעו שעבדיו ארגנו נגדו מרד [ביאור שטיינזלץ]. התארגנות זו לא הייתה מקרית, אלא נועדה לנקום את דמם של בני יהוידע הכהן [מלבי"ם]. הרצח התרחש כאשר יהואש היה שרוע על ערש דווי. צבא ארם, שהכה אותו קודם לכן במלחמה, עזב אותו כשהוא סובל מתחלואים רבים, ועבדיו ניצלו את חולשתו והרגוהו על מיטתו [מלבי"ם, רד"ק]. יש המציינים כי ההתנקשות אירעה בעודו נישא על מיטתו בדרך חזרה לישראל [רד"ק].
זירת ההתנקשות מתוארת במילים בֵּית מִלֹּא הַיֹּרֵד סִלָּא. רוב הפרשנים מסכימים כי מִלֹּא וכן סִלָּא הם שמות של מקומות גיאוגרפיים [רש"י, רד"ק]. עם זאת, יש המפרשים כי מדובר בביתו הפרטי של אדם ששמו מילוא [ביאור שטיינזלץ].
התוספת הַיֹּרֵד סִלָּא באה לתאר את מיקומו המדויק של בית מילוא – מקום שעמד על אם הדרך היורדת לכיוון סילא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ציון זה, הממקם את האירוע בסמוך לירושלים, אינו מקרי; הוא נועד להבדיל את המקום מ"בית מילוא" אחר שהיה מוכר באותה תקופה באזור שכם [מלבי"ם, רד"ק].