חשבתם פעם למה כל כך חשוב לזכור מי עזר לנו ולהכיר תודה? המלך יהואש שכח את מי שהציל אותו כשהיה קטן, והמעשים שלו הובילו לסוף עצוב שמלמד אותנו שיעור חשוב. הפסוק מספר לנו על שני האנשים שפגעו במלך, וְיוֹזָכָר בֶּן־שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן־שֹׁמֵר. למה דווקא הם? האימהות של שני האנשים האלה הגיעו מעמון ומואב, עמים שהיו ידועים בכך שלא אמרו תודה לאברהם אבינו שעזר להם בעבר. ה' רצה להעביר ליהואש מסר ברור. יהואש היה כפוי טובה, הוא לא הודה ליהוידע הכהן שהציל את חייו והמליך אותו, ואפילו פגע בזכריה, הבן של יהוידע. לכן, דווקא אנשים שמגיעים מעמים כפויי טובה הם אלו שבאו להעניש אותו.
הפסוק ממשיך ומתאר שעֲבָדָיו הִכֻּהוּ וַיָּמֹת. המשרתים שלו מרדו בו, אבל הם לא עשו זאת כדי לקחת לעצמם את השלטון. ההוכחה לכך היא שמיד אחר כך וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו, כלומר הבן של יהואש הפך למלך במקומו. המטרה של המשרתים הייתה רק להעניש את יהואש על מה שעשה לזכריה הנביא ועל כך שזלזל בבית ה'. בסוף ימיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, באזור שבו קוברים את המלכים. אבל למרות זאת, העם לא קבר אותו במערה המיוחדת והמכובדת שבה נקברו דוד ושלמה. העם הבין שהצרות שקרו להם היו עונש על כך שהמלך עבד אלילים ופגע בזכריה, ולכן הם לא רצו לתת לו קבורה של כבוד מלא.