מנשה מלך יהודה פותח בתהליך של הידרדרות רוחנית חמורה, המחקה את תועבותיהם של עמי כנען שאותם ה' הוריש, כלומר גירש מן הארץ [מצודת ציון]. הקביעה כי וַיַּעַשׂ הָרַע אינה מציינת רק את עצם החטא, אלא מהווה את השלב הראשון בסולם של חטאים ההולכים ומחמירים. בתחילת דרכו, המלך עשה את הרע בינו לבין עצמו כחטא אישי ופרטי, ורק לאחר מכן המשיך והידרדר לשלבים חמורים יותר, שבהם עבר מחטאיו האישיים להחטאת הרבים ולעבודה זרה פומבית [מלבי"ם].
מלכים ב, פרק כ״א, פסוק ב׳
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.