דרכו של אמון מלך יהודה הייתה המשך ישיר למורשת החטאים של אביו. המילים וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' מכוונות לכך שהמשיך בעבודת האלילים ובהשתחוויה להם [אברבנאל]. חז"ל ממחישים את עוצמת רשעותו ומציינים כי מעשיו נעשו מתוך כוונה תחילה להכעיס את ה'. ישנה דעה כי הוא שרף את התורה, ודעה אחרת מסבירה כי הוא בא על אמו, תוך שהוא מצהיר במפורש כי הוא עושה זאת אך ורק כדי להתריס [אברבנאל].
עם זאת, ההשוואה בפסוק, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו, מוגבלת למעשי הפשע והרשע בלבד. בניגוד למנשה, שבסופו של דבר נכנע לפני ה' ועשה תשובה, אמון מעולם לא חזר בו מדרכו הרעה. הוא לא הושפע מתשובת אביו, ותחת זאת בחר רק להרבות אשמה ועוונות על אלו שכבר נעשו [אברבנאל].