גזירה קשה עתידה לבוא על ירושלים ויהודה, אסון כה כבד עד שעצם השמועה עליו תעורר תגובה גופנית ונפשית עזה אצל כל מי שייחשף אליה.
במילה שמעיו קיימת הבחנה בין הכתיב לקרי. המילה נכתבת בלשון זכר, אך נקראת בלשון נקבה ("שמעה"). קריאת המילה בלשון נקבה מתייחסת למילה "רעה" המופיעה לפני כן, ואילו הכתיב בלשון זכר מתייחס לעצם העניין והמאורע הכללי [רד"ק, מנחת שי].
באשר למשמעות המילה תצלנה, הפרשנים מציגים שתי גישות מרכזיות המשלימות זו את זו לתיאור החרדה. גישה אחת מפרשת את המילה מלשון תנועה של רעד וזעזוע, ומסבירה כי אוזניו של השומע ירעדו מרוב פחד, בדומה לרעידת שפתיים הנובעת מחרדה עמוקה [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. לעומת זאת, גישה שנייה קושרת את המילה למונח "מצלתיים". לפי פירוש זה, עוצמת הבשורה הרעה והזעזוע הנפשי יגרמו לכך שהשומע יחוש צלצול, הדהוד או טינטון באוזניו, כאילו נחשף זה עתה לקול רעש אדיר ומבהיל [רש"י, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].