סיכום תקופת שלטונו של מנשה חותם חיים סוערים ומורכבים, אך משמיט אירועים דרמטיים שהתרחשו באחרית ימיו. ההתייחסות אל וְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מכוונת לכך שמלבד עבודה זרה חמורה, מנשה היה אחראי לשפיכות דמים רבה. הוא נהג להרוג את הנביאים שהוכיחו אותו, ובכללם את הנביא ישעיהו, בדומה למעשיה של איזבל [אברבנאל].
ההפניה אל המקורות ההיסטוריים חושפת פער משמעותי. בספר דברי הימים מתואר מהלך אירועים שאינו מוזכר כאן כלל: שרי צבא אשור לכדו את מנשה, אסרו אותו בנחושתיים והגלו אותו לבבל. מתוך מצוקתו הקשה, מנשה נכנע, התפלל אל ה׳ ועשה תשובה. ה׳ שמע לתחינתו והשיבו למלכותו בירושלים, ובעקבות זאת מנשה הסיר את העבודה הזרה, בנה את מזבח ה׳ וציווה על העם לעבוד אותו. העובדה שסיפור חזרתו בתשובה הושמט מכאן לחלוטין, מעוררת שאלה פרשנית מדוע נבחרו להיכתב רק חטאיו [אברבנאל].
מבחינת נוסח הכתוב, לגבי המילים הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים, בחלק מכתבי היד והדפוסים הישנים מילים אלו חסרות [מנחת שי].