אמון בן מנשה עולה לכס המלוכה בירושלים בגיל עשרים ושתיים, אך תקופת שלטונו נקטעת במהירות לאחר וּשְׁתַּיִם שָׁנִים בלבד. תקופת מלוכה קצרה זו אינה מקרית, והיא משקפת תבנית החוזרת על עצמה אצל בני מלכים שהכעיסו את ה' במעשיהם. בדומה לבניהם של מלכים רשעים אחרים, כדוגמת ירבעם, בעשא ואחאב, גם בנו של מנשה אינו זוכה להאריך ימים על כיסאו. מכיוון שהמלכים הללו לא נהגו על פי חוקי התורה ומשפט המלך, הם איבדו את ההבטחה האלוהית להארכת ימים על הממלכה להם ולבניהם [אברבנאל].
מוצאה של אם המלך הוא מן העיר יָטְבָה. מבחינת מסורת הקריאה המדויקת של שם מקום זה, האות יו"ד מנוקדת בקמץ קטן (חטוף), כפי שמופיע בכתבי היד המדויקים, ויש להיזהר ממהדורות מודפסות שבהן נוסף בטעות מתג (מאריך) לאות זו [מנחת שי].