נבואת הפורענות הקשה על ירושלים מוצגת באמצעות דימויים ציוריים מעולם הבנייה ומחיי היום־יום. ה' גוזר על העיר משפט חמור וכיליון מוחלט, בדומה לחורבן שפקד את ממלכת ישראל ואת מנהיגיה החוטאים.
החלק הראשון של הפסוק שואב את מושגיו ממלאכת הבנאי. קָו הוא חבל או חוט מידה שבו משתמשים למדידה [מצודת ציון, רש"י]. רוב הפרשנים מסכימים כי כשם שבנאי מותח קו כדי ליישר ולמדוד את הבניין, כך ה' מותח "קו חורבן" על ירושלים, כדי להביא עליה את אותה מידת פורענות מדויקת שהביא על העיר שומרון [רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד, רלב"ג]. יש המוסיפים כי הקו משמש למדידת עוונותיה של העיר כדי להתאים להם את העונש הראוי [ביאור שטיינזלץ].
המִשְׁקֹלֶת היא חוט שבקצהו קשורה אבן עופרת, המשמשת את הבונים לכיוון גובה החומה ויישורה [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג]. בפסוק, המשקולת משמשת משל להשמדה המוחלטת שנגזרה על בית אחאב, וכעת נגזרת גם על ירושלים. גישה ייחודית מבחינה בין שני הכלים: בעוד הקו מודד את אורך ורוחב החורבן מלמטה, המשקולת מודדת את הגובה, כסמל להשמדת בית אחאב מגבוה, כלומר אובדן חלקם לעולם הבא [מלבי"ם].
בחלקו השני של הפסוק, הדימוי מתחלף לתיאור של ניקוי כלים. הַצַּלַּחַת היא קערה או מעין סיר בישול [רד"ק, מצודת ציון], והפעולה וּמָחִיתִי משמעותה קינוח, ניקוי או מחיקה [רד"ק, מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מתאר אדם המקנח קערה מכל שאריות המזון שדבקו בה, ולאחר מכן הופך אותה על פניה כדי שלא תתלכלך שוב [רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד]. הנמשל הוא תהליך חורבן דו־שלבי: תחילה ירושלים תתרוקן לחלוטין מתושביה שילכו לגולה, ולאחר מכן העיר עצמה תיהפך ותיחרב עד היסוד, כך שלא יהיה ניתן להתגורר בה מחדש [רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי"ם]. מנגד, ישנה דעה המפרשת את המילה וּמָחִיתִי מלשון הכאה. לפי פירוש זה, הדימוי הוא של אדם המכה בעוצמה קערה מלאה בתבשיל, וכתוצאה מהמכה הקערה מתהפכת ולא נותר בה דבר [רלב"ג].