התעלמות העם מאזהרות ה' ומדברי התורה היא שסללה את הדרך לחטאים לאומיים תחת הנהגתו של המלך מנשה.
המילה וַיַּתְעֵם נגזרת מהשורש ת.ע.ה, ומשמעותה שמנשה גרם לעם לטעות ולסטות מן הדרך [מצודת ציון]. המילים וְלֹא שָׁמֵעוּ מצביעות על קשר ישיר בין חוסר ההקשבה של העם לבין הידרדרותם. על פי ה[מלבי"ם], דווקא משום שהעם לא שמע בקול התורה, הצליח מנשה להטעות אותם בקלות. אילו היו שומרים אמונים לתורת משה, העם היה מורד במלך ולא מאפשר לו להעמיד צלם בהיכל. מכיוון שבית המקדש שייך לכלל שבטי ישראל ולא למלך לבדו, הצבת הצלם נחשבת לחטא של הרבים ולא רק לחטאו האישי של מנשה.
באשר לתוצאת ההטעיה, הפרשנים מסכימים כי המילים מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מלמדות שמעשיהם הרעים של בני ישראל בהשפעת מנשה לא רק חיקו את תועבות העמים המקומיים, אלא אף היו חמורים ורעים יותר ממעשיהם של הכנענים שה' השמיד וגירש מן הארץ [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].