נסו לדמיין אדם שעשה הרבה מאוד דברים רעים בחייו, אבל הקפיד תמיד על מצווה אחת מיוחדת ומשמחת. האם המצווה הזו תשפיע עליו בסוף?
המלכה איזבל נענשה על המעשים הרעים שעשתה. אחרי שהיא מתה, יהוא התיישב לאכול ושכח לדאוג שיקבורו אותה מיד. בגלל שעבר זמן, כלבים משוטטים הספיקו לקחת את רוב הגוף שלה לחלקה של נבות היזרעאלי, וכך בדיוק התקיימה הנבואה על העונש שלה.
כשהשליחים הגיעו סוף סוף כדי לקבור אותה, הם מצאו רק כמה איברים בודדים: את הַגֻּלְגֹּלֶת, כלומר הראש, יחד עם כפות הידיים והרגליים. למה דווקא האיברים האלה נשארו שלמים? חכמים מסבירים שזה לא קרה במקרה. לאיזבל היה מנהג יפה: כשהייתה רואה חתן וכלה ביום חתונתם, היא הייתה רוקדת ברגליה, מוחאת כפיים בידיה ומזיזה את ראשה כדי לשמח אותם.
בזכות המעשה הטוב הזה של שמחת חתן וכלה, האיברים שהשתתפו במצווה ניצלו וזכו להגיע לקבורה מכובדת. הרעיון העמוק כאן הוא שאיברים שעשו מצווה ושימחו אחרים, זוכים להישמר ולא להיעלם.