שמתם לב פעם איך לפעמים בוחרים להשתמש במילה מסוימת, רק כדי לא להזכיר לנו משהו אחר? בסוף חייה של המלכה איזבל, היא נענשת על המעשים הרעים שעשתה, והשאריות שלה מתפזרות באדמה. כאשר מסופר שהיא הייתה כְּדֹמֶן עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה, הכוונה היא שהיא התפזרה כמו זבל שמפזרים בשדה. בגלל שכל מה שנשאר ממנה התפזר ונעלם, אי אפשר היה לזהות אותה בכלל. זה בדיוק מה שהובטח מראש: אֲשֶׁר לֹא־יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל. אף אחד לא יכול היה להצביע ולהגיד שזו איזבל.
כאן מסתתר סוד מעניין. למה בעצם להשתמש במילה כְּדֹמֶן ולא במילה המוכרת יותר, "זבל"? התשובה היא שהמילה "זבל" נשמעת ממש כמו השם "איזבל". המטרה של העונש הייתה למחוק את הזיכרון שלה לגמרי. לכן, התנ"ך נזהר ולא משתמש במילה שדומה לשם שלה, כדי שאפילו הצליל של המילה לא יזכיר לאף אחד את איזבל.