לאחר המפגש החשאי בתוך החדר, יהוא יוצא חזרה אל חבריו השרים, והאווירה במקום מתוחה. ביקורו הפתאומי של הנביא עורר את חשדם וסקרנותם של הנוכחים, המנסים לברר את פשר האירוע.
כאשר יהוא יָצָא מן החדר שבו שהה ביחידות עם הנביא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], פונה אליו אחד השרים [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל], ולדעת חלק מהפרשנים היה זה השר הבכיר ביותר מביניהם [רד"ק]. השר שואל הֲשָׁלוֹם, כלומר, האם הכול כשורה והאם הנביא הביא בשורות טובות או רעות. שאלתם נובעת מכך שנביאים היו רגילים לעיתים קרובות להביא נבואות זעם ופורענות לישראל [רלב"ג, אברבנאל]. השרים תמהים מדוע הנביא פנה אל יהוא לבדו ולא דיבר אל כולם, ולכן הם חוששים שמא הביא עמו בשורה רעה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
השרים מתייחסים לנביא בזלזול ושואלים מדוע בא הַמְּשֻׁגָּע הזה. בני הנביאים היו ניכרים בלבושם המיוחד [ביאור שטיינזלץ], אך הכינוי "משוגע" נבע ממספר סיבות המשתלבות זו בזו. מבחינה התנהגותית, בעת קבלת הנבואה היו הנביאים מתבודדים, מנתקים את מחשבתם מענייני העולם הזה, ולעיתים אף מאבדים את חושיהם הפיזיים. מצב רוחני עמוק זה נראה בעיני המתבונן מהצד כשיגעון וכחוסר שפיות [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, אברבנאל]. בנוסף לכך, בני ישראל באותו הדור היו עובדי עבודה זרה ושטופים באמונת הבעל, ולכן נהגו לכנות את נביאי ה׳ בשם "משוגע" מתוך זלזול ובוז [רד"ק, חומת אנך].
יהוא משיב להם: אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת־הָאִישׁ וְאֶת־שִׂיחוֹ. משמעות המילה שִׂיחוֹ היא דיבורו [מצודת ציון]. בתשובתו זו, יהוא מנסה להתחמק. הוא אינו מעוניין לשקר במפורש, אך חפץ להעלים את דבר משיחתו למלך עד שיראה אם יש בידו את הכוח לפעול ולמרוד [מצודת דוד, אברבנאל]. על כן, הוא בוחר לבטל את חשיבות האירוע ולהסכים עם הנחתם. הוא אומר להם למעשה: הרי אתם מכירים את האיש ויודעים שהוא משוגע, ועל כן אין שום ממש ועיקר בדבריו ואין לכם סיבה לחקור אחר מעשיו [רש"י, רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].