יציאתו של השליח לרמות גלעד מלווה בכפילות חריגה של המילה הַנַּעַר: "וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא". כפילות זו ותוארו הייחודי של השליח עומדים במוקד הדיון הפרשני.
גישה אחת מסבירה כי המילה נכתבה פעמיים לשם הבהרה: הכתוב פתח במילה הַנַּעַר, ולאחר מכן חזר ופירש באיזה נער מדובר – הַנַּעַר הַנָּבִיא [רד"ק, מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המזהים בכל אחת מהמילים תכונה אחרת של השליח: הופעת המילה בפעם הראשונה באה ללמד על זריזותו המיוחדת, והופעתה בפעם השנייה מלמדת על כך שהיה החשוב והבכיר מבין תלמידי הנביא, ולכן בשתיהן מופיעה ה"א הידיעה [חומת אנך].
באשר לביטוי הַנַּעַר הַנָּבִיא, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי הכוונה לנערו ותלמידו של אלישע הנביא. כלומר, הצירוף נקרא כסמיכות המלמדת כי לא היה זה משרת צעיר ורגיל, אלא תלמיד מובהק של הנביא [ביאור שטיינזלץ, רש"י, רד"ק]. מנגד, גישה שונה גורסת כי התואר אינו מתייחס להיותו משרת של נביא, אלא לכך שהנער היה נביא בפני עצמו. עובדה זו מסבירה מדוע בהמשך הסיפור הנער הוסיף דברים מעצמו על השליחות המקורית שהטיל עליו אלישע, שכן הוא פעל מתוך השגתו הנבואית העצמאית והיכרותו עם נבואות קודמות של אליהו [מלבי"ם].