יהוא פוקד על משרתי איזבל להשליך אותה אל מותה, ובכך מוציא לפועל את העונש האלוהי שנגזר עליה. הציווי שִׁמְטוּהָ משמעותו להזיז, לדחוף ולזרוק אותה מבעד לחלון מטה אל הקרקע [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המילה נכתבת בתנ"ך בלשון זכר ("שמטוהו") אך נקראת בלשון נקבה ("שמטוה"). כתיב זה אינו מקרי; יש המפרשים כי לשון הזכר מתייחסת אל גופה שיש להפיל [רלב"ג], ויש הרואים בכך רמז ברור לנבות היזרעאלי: כשם שאיזבל ציוותה להשליך ולסקל את נבות, כך ציווה יהוא להשליך אותה, בבחינת מידה כנגד מידה. עצם הפלתה מהחלון הגבוה אל האבנים שבקרקע נחשבת למעשה של סקילה לכל דבר [רד"ק, רלב"ג].
כתוצאה מהנפילה העזה, וַיִּז מִדָּמָהּ, כלומר דמה ניתז וטפטף על הקיר ועל הסוסים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. התזת הדם והישארותו נראה על הקיר במשך ימים נועדו לפרסם ולהדגיש את משפט ה' ברשעותה של איזבל [רד"ק].
לאחר מכן נאמר וַיִּרְמְסֶנָּה. בין אם מתה מיד מעוצמת הנפילה ובין אם לא, יהוא רמס אותה כדי לוודא את מותה באופן מוחלט, ובכך לקיים את הנבואה שנבלת איזבל תהיה כדומן על פני השדה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. באשר לאופן הרמיסה, יש המפרשים כי יהוא רמס אותה בעצמו ברגליו [מצודת דוד], בעוד אחרים מסבירים כי הרמיסה נעשתה באמצעות פרסות סוסיו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].