שעתו הגדולה של המרד מגיעה לשיאה כאשר יורש העצר נכנס אל העיר המבוצרת ללא כל התנגדות, ואילו המלכה האם, העומדת בפני סופה, בוחרת לקבל את פניו בהופעה מפתיעה.
הפרשנים מבארים את פעולותיה של איזבל: וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ משמעו שאיפרה את עיניה בכחול שחור. מבחינה לשונית, הכוונה היא ששמה את הפוך בתוך עיניה [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ פירושו שתיקנה את שערה, צעיפה ופאר ראשה [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון], ולאחר מכן וַתַּשְׁקֵף – הביטה החוצה מבעד לחלון [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
באשר למניע שעמד מאחורי ההתגנדרות הפתאומית של איזבל, במיוחד בהתחשב בעובדה שהייתה אלמנה שבנה המלך נרצח זה עתה, נחלקו הפרשנים לשתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה, המשותפת לרוב הפרשנים, גורסת כי איזבל ניסתה להציל את חייה. היא התקשטה ואיפרה את עצמה כדרך הזונות [אברבנאל] כדי למצוא חן בעיני יהוא, בתקווה שיחמול עליה ולא יהרוג אותה [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק], ואולי אף יישא אותה לאישה [רש"י].
לעומת זאת, גישה שניה מפרשת את מעשיה לא ככניעה, אלא כהפגנת כוח וגאווה. איזבל סירבה להיות מושפלת והתעקשה להציג את עצמה כגבירה השלטת [ביאור שטיינזלץ]. הגישה הזו רואה בהתקשטות ניסיון נואש להחזיק ברסן המלוכה [רלב"ג], מתוך מחשבה שהופעתה המרשימה תגרום לשרי הצבא לתמוך בה ולצאת נגד העבד המורד [מלבי"ם].
תפיסה זו של הפגנת כוח וגאווה מסבירה גם את פנייתה אל יהוא בכינוי "זמרי". היא ביקשה להזכיר לו ולסובבים כי זמרי, שמרד והרג את אדוניו, נהרג מיד לאחר מכן משום שהעם סירב להמליכו, ובכך רמזה ליהוא ביהירות שגורלו יהיה זהה [מלבי"ם, רלב"ג, אברבנאל].