כאשר יהוא נכנס אל העיר, מקבלת את פניו איזבל בפנייה טעונה ורבת משמעות, המבוססת על אירוע היסטורי. היא מכנה אותו בשם "זמרי", על שם שר הצבא שבגד במלך אלה בן בעשא והרג אותו.
במילה הֲשָׁלוֹם, איזבל למעשה שואלת את יהוא האם פניו לשלום והאם הוא מעוניין להיות עמה בקשרי שלום [רש"י, מצודת דוד].
קריאתה אליו זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו נובעת מההקבלה הברורה בין מעשיו של יהוא לבין מעשיו של זמרי, שכן שניהם רצחו את אדוניהם המלך. באשר לכוונתה הנסתרת של איזבל באמירה זו, מציגים הפרשנים שתי גישות מנוגדות:
מצד אחד, יש המפרשים כי דבריה נאמרו מתוך רצון להחניף ליהוא ולפייס אותו. לפי כיוון זה, איזבל ניסתה להקל מחומרת אשמתו של יהוא ולהראות לו שמעשהו אינו תקדים חדש, שכן רצח של מלך כבר התרחש בעבר על ידי זמרי [רש"י, מצודת דוד].
מנגד, יש הרואים בדברים אלו עלבון צורב ואיום. לפי גישה זו, איזבל ביקשה להשפיל את יהוא ולרמוז לו שהוא רוצח שפל ובוגד. יתרה מכך, היא טמנה בדבריה רמז מאיים לגורלו הצפוי: כשם שזמרי נהרג בעצמו תוך שבוע ימים מרגע המרד, כך רומזת איזבל שגם ליהוא צפוי סוף מר ודומה [ביאור שטיינזלץ].