קביעת מועד עלייתו לשלטון של מלך יהודה אינה רק ציון היסטורי יבש, אלא נקודת ציון החותמת מסכת חיים סוערת ורווית תהפוכות. ציון הזמן מובא כסיכום לקורותיו של אחזיה [ביאור שטיינזלץ], ומשובץ מיד לאחר תיאור הריגתם של מלכי ישראל ויהודה בידי יהוא. משם ממשיך הכתוב לתאר את חיסולם של איזבל וכל שאר בני משפחת המלוכה, כחלק מגזירה אלוהית כוללת על בית אחאב [אברבנאל].
הפסוק מציין כי מָלַךְ אֲחַזְיָה עַל־יְהוּדָה בדיוק וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן־אַחְאָב. קביעה זו מעוררת קושי, שכן בפרק הקודם נאמר שאחזיה החל למלוך בשנת השתים עשרה ליורם. כדי ליישב סתירה זו, מציגים הפרשנים שתי גישות מרכזיות.
הגישה הראשונה מסבירה כי אחזיה אכן הומלך פעמיים. אביו, יהורם, חלה במחלת מעיים קשה וחשוכת מרפא בשנה האחת עשרה ליורם מלך ישראל. עקב כך, אחזיה הומלך עוד בחיי אביו ושימש כמלך בפועל במשך שנה. רק לאחר מות האב, בשנת השתים עשרה, החלה מלכותו העצמאית הרשמית [רש"י, מלבי"ם]. כפילות זו חושפת גם מתיחות פוליטית: אחזיה הומלך על ידי תושבי ירושלים בלבד, על פי רצון אביו, אך ללא הסכמה לאומית רחבה. משום כך, הצבא ששהה באותה עת ברמות גלעד לא נחלץ לעזרתו ללחום את מלחמתו בשעת משבר [מלבי"ם].
לעומת זאת, הגישה השנייה פותרת את הפער בחישובים קלנדריים של שנות מלכות. לפי דעה זו, הציון וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה משמעותו שהשנה האחת עשרה כבר חלפה, והכוונה היא למעשה לשנה השתים עשרה. הפערים הללו נובעים מחישוב של "שנים מקוטעות" – שנות מלכות שלא היו מלאות אך נספרו במניין השנים כשנים שלמות [מצודת דוד, רד"ק].
מעבר לשאלת התאריך, עצם החזרה על מועד תחילת מלכותו דווקא ברגע מותו נושאת מסר עמוק. אזכור זה נועד להדגיש כי בעוון חטאיו, ימי שלטונו קוצרו באבחה והוא זכה למלוך באופן עצמאי שנה אחת בלבד [רד"ק]. נפילתו המהירה של אחזיה לא הייתה מקרית, אלא השלמה של גזירה היסטורית. גזירה זו נקבעה עשרות שנים קודם לכן, ביום שבו התחתן בית דוד עם משפחתו של עמרי מלך ישראל, ובכך נחרץ גורלם של שני הבתים לכלות זה עם זה [רש"י].