המילה הפותחת את הפסוק, והית, נכתבה במקור ללא האות ה', אך היא נקראת כ-וְהָיְתָה על פי הצורה הדקדוקית המקובלת [רד"ק, מנחת שי].
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה כְּדֹמֶן היא זבל. הדימוי כְּדֹמֶן עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה מתאר כיצד שאריות גופה ואיבריה של איזבל פוזרו ברחבי האדמה, ממש כפי שמפזרים זבל בשדה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון].
פיזור האיברים ואכילת רוב הגוף על ידי הכלבים הובילו לכך שפניה וזהותה הושחתו לחלוטין. הרס פיזי זה הוא התגשמות חלקה השני של הנבואה: אֲשֶׁר לֹא־יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל. שרידיה הושחתו עד כדי כך שאיש לא יכול היה לזהותה ולהצביע עליה [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
ברובד הלשוני, עולה השאלה מדוע בחר הכתוב להשתמש במילה כְּדֹמֶן ולא במילה המוכרת יותר "כזבל". ההסבר לכך טמון בדמיון הצלילי שבין המילה "זבל" לשם "איזבל". מכיוון שתכלית הקללה הייתה למחות את זכרה לחלוטין ולקיים את ההבטחה אֲשֶׁר לֹא־יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל, הכתוב נמנע במכוון משימוש במילה "זבל", כדי שלא להזכיר את שמה אפילו ברמז או במצלול [חומת אנך].