לאחר תפיסת השלטון, יוזם יהוא מהלך אסטרטגי מחושב נגד שארית משפחת המלוכה. הוא ממקד את פעילותו במוקד הכוח השלטוני שבו נמצאים צאצאי המלך ונאמניו, ומעמיד אותם במבחן גורלי באמצעות איגרות שהוא משגר אליהם.
לאחאב היו שבעים בנים בשֹׁמְרוֹן, ששימשה כעיר הבירה המבוצרת של ממלכת ישראל ומרכז הממלכה [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. יהוא כותב סְפָרִים, כלומר מכתבים [ביאור שטיינזלץ], ושולח אותם אל שָׂרֵי יִזְרְעֶאל. הפרשנים נדרשים לשאלה מדוע שרי יזרעאל נמצאים בשומרון, ומסבירים כי שרים אלו ככל הנראה ברחו מעירם והתקבצו בעיר הבירה כדי להסתתר ולהתייעץ מיד כששמעו על המרד של יהוא [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
המכתבים ממוענים גם אל הָאֹמְנִים אַחְאָב. הפרשנים מסכימים כי מונח זה מתייחס לאנשים המטפלים בילדים, ובמקרה זה מדובר בגדולי העיר שהיו אמונים על גידולם, חינוכם וטיפוחם של בני אחאב [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
מטרת שליחת המכתבים הייתה לנסות את נאמני אחאב. יהוא קורא להם לבחור את הטוב והראוי מבין בני המלך, לנצל את ערי המבצר, הרכב והנשק שברשותם, ולהילחם בעד בית אדוניהם כפי שמצופה מעבדים נאמנים [אברבנאל].
גישה ייחודית באשר לניסוח המכתבים מציעה כי המכתבים נכתבו למעשה בשמו של אחאב, כך שיש לקרוא את הפסוק כאילו נכתב "אחאב אומר ופוקד אל שרי יזרעאל". לפי פירוש זה, יהוא נוקט בלשון מליצית, סרקסטית ומתריסה. הוא פונה אליהם בנימה של לעג ואומר שאם עד עתה התעצלו מלהגן על אדוניהם, כעת עליהם לצאת ידי חובה. אזכור כלי הנשק במכתב נושא משמעות כפולה: מצד אחד ציון עובדתי שיש להם ציוד צבאי, ומצד שני עקיצה מרומזת שנותרו להם רק סוסים ונשק, אך ללא לוחמים אמיצים שירכבו עליהם. כתיבת המכתב בשם אחאב נועדה ליצור רושם שיהוא אינו זה שפוקד עליהם להילחם, אף על פי שרוח הדברים ההיתולית מסגירה כי המכתב יצא תחת ידיו של יהוא [מלבי"ם].
בסופו של דבר, מהלך זה נועד לשרת את מטרתו הפוליטית והדתית של יהוא. כאשר שרי שומרון והאומנים נכנעים ושוחטים בעצמם את בני אחאב, יהוא משתמש בכך כדי להוכיח לעם ביזרעאל כי הוא אינו פועל ממניעי רשע ובגידה גרידא, אלא שהשמדת בית אחאב כולה היא התגשמות נבואת ה׳ [אברבנאל].