בדרכו להשלים את שליחותו ולנקום את נקמת ה' בבית אחאב, פוגש יהוא את יהונדב בן רכב. יהונדב היה אדם נשוא פנים הנאמן לה', אשר לא היה מעורב בענייני השלטון של בית אחאב, ולכן יהוא חיפש את תמיכתו המוסרית למעשיו [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. הפגישה נפתחת בכך שיהוא פונה אל יהונדב ווַיְבָרְכֵהוּ, כלומר נותן לו שלום מברך אותו לשלום [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
יהוא שואל את יהונדב: הֲיֵשׁ אֶת לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם לְבָבֶךָ. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות השאלה היא האם יהונדב מסכים ותומך בלב שלם ובתמימות במעשיו של יהוא, כשם שיהוא אוהב אותו ולבבו שלם עמו.
על כך משיב יהונדב: יֵשׁ וָיֵשׁ. כפילות המילה נועדה לחזק ולהדגיש את תמיכתו המוחלטת [מצודת דוד, רד"ק]. גישה נוספת מסבירה שהכפילות מבטאת הדדיות, כלומר יש את לבבי עמך ומתוך כך מוכח שגם לבבך עמי, שכן הלבבות משקפים זה את זה [חומת אנך].
בהמשך הפסוק נאמר תְּנָה אֶת יָדֶךָ (כאשר המילה יָדֶךָ נכתבת ביחיד, ויש להיזהר מגרסאות שגויות בהן נדפס בטעות המילה ברבים [מנחת שי]). קיימת מחלוקת בין הפרשנים לגבי זהות הדובר ומטרת הושטת היד. גישה אחת סבורה כי יהונדב הוא זה שממשיך לדבר, ומבקש מיהוא שיושיט לו יד כדי לאחוז בה ולהעלות אותו אליו למרכבה [רש"י]. לעומת זאת, פרשנים אחרים קובעים כי יהוא הוא הדובר. לפי גישה זו, יהוא מבקש את ידו של יהונדב כסמל לאהבה וכריתת ברית ביניהם, או כפעולה טכנית כדי לעזור לו לעלות למרכבה [מצודת דוד, רד"ק]. פירוש ייחודי נוסף מציע כי המילה ויש נאמרה על ידי יהוא כתגובה, כלומר אם אכן הדבר כך, הושט לי את ידך [רד"ק].
בסופו של דבר, יהונדב נענה, עולה על המרכבה, והשניים נוסעים יחד לשומרון כדי להשלים את השמדת כל הנשארים מבית אחאב [אברבנאל].