לקראת השלמת תוכניתו להשמדת פולחן הבעל, יהוא נוקט בצעד מחושב שנועד לרכז ולסמן את קורבנותיו. לשם כך הוא פונה אל לַֽאֲשֶׁר עַל־הַמֶּלְתָּחָה, הוא הפקיד הממונה על אוצר הבגדים של כומרי ועובדי הבעל [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. המילה הַמֶּלְתָּחָה מתארת את הארגזים, הקופסאות ומקום הגניזה שבו היו כורכים ושומרים את בגדיהם ותכשיטיהם הייחודיים של עובדי האליל [רש"י, רד"ק]. מבחינה לשונית, מילה זו קשורה לשורש ח.ת.ל (במשמעות של עטיפה וכיסוי), בהיפוך אותיות [מצודת ציון].
הדרישה להוציא לְבּוּשׁ לכל הנוכחים שירתה מטרה כפולה. כלפי חוץ, חלוקת הבגדים המיוחדים הוצגה כאות כבוד לקראת הטקס, כיאה לאספה חגיגית ומכובדת [ביאור שטיינזלץ]. אולם, מטרתו הנסתרת של יהוא הייתה טקטית לחלוטין. ראשית, הוא ביקש לברר במדויק מי אכן חייב מיתה כעובד בעל, מתוך חשש שמא התערבו בקהל אנשים חפים מפשע שבאו רק כדי לצפות באירוע. לבישת הבגד המיוחד, השמור באוצר, העידה כי האדם הגיע מתוך כוונה ברורה להשתתף בפולחן [מלבי"ם]. שנית, חלוקת הבגדים נועדה לשמש כתחבולה שתמנע את בריחתם; לבישת בגדים אחידים ובולטים הפכה אותם לניכרים וקלים לזיהוי, כך שאיש מהם לא יוכל להימלט מן ההריגה המתוכננת [מלבי"ם, מצודת דוד].
בסופו של דבר, הפקיד מילא את הפקודה ווַיֹּצֵא לָהֶם הַמַּלְבּוּשׁ, כלומר הוציא את כל מלאי הבגדים שהיה במלתחה, כדי להבטיח שכל עובדי הבעל יעטו על עצמם את הלבוש הייחודי שיחרוץ את גורלם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].