לאחר שהשלים את הריגת בני משפחת המלוכה, פונה יהוא להכרית את כהני הבעל ועובדיו. מכיוון שהיה קושי לזהות אותם בבירור, הוא נוקט בתחבולה ערמומית כדי לאסוף אותם למקום אחד.
הפרשנים מסכימים כי הצהרתו של יהוא בפני העם נועדה להטעותם. כאשר אמר אַחְאָב עָבַד אֶת־הַבַּעַל מְעָט, הוא טען שעבודת הבעל של קודמו הייתה שטחית ומועטת. יש המסבירים כי אחאב עבד את הבעל בעיקר כדי לרצות את אשתו, שראתה בכך את המנהג התרבותי המקובל, ולא מתוך אמונה שלמה [ביאור שטיינזלץ]. יהוא רומז לעם כי דווקא בשל העובדה שאחאב לא עבד את הבעל כראוי, נגזר על ביתו חורבן ובאו עליו צרות רבות.
כדי לתקן כביכול את המעוות, מצהיר יהוא: יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה, כלומר, הוא מתחייב לעבוד את הבעל בכובד ראש, בהתמדה ובאופן ראוי, והכל במטרה לפתות את עובדי העבודה הזרה לצאת ממחבואם ולהתקבץ יחד.
למרות שהדברים נאמרו במרמה מוחלטת ולצורך מיגור העבודה הזרה, הפרשנים דנים במשמעות הרוחנית של הוצאת מילים אלו מהפה. יש המציינים כי חכמים ביקרו את יהוא על עצם האמירה שיעבוד עבודה זרה, על פי הכלל ש"ברית כרותה לשפתיים", כלומר יש כוח והשפעה למילים שאדם מוציא מפיו גם אם נאמרו במרמה [אברבנאל]. לעומת זאת, גישה אחרת סבורה כי מכיוון שלבו של יהוא היה רחוק לחלוטין מעבודה זרה ודבריו היו תחבולה מחושבת בלבד, אין לחשוש לפגם באמירה זו [חומת אנך].