במהלך עקירת פולחן העבודה הזרה, אנשי יהוא מוציאים את פריטי הפולחן מתוך המקדש כדי להשמידם לחלוטין. הפסוק מתמקד בהוצאת מצבות בית הבעל. מכיוון שהפעולה הנעשית בהן מיד לאחר מכן היא שריפה, מוסבר כי מצבות אלו לא היו עשויות מאבן, אלא מעץ, והן היו מוצבות סביב בית הבעל [מלבי"ם].
בסיום הפסוק מופיעה המילה וַיִּשְׂרְפוּהָ. הפרשנים מצביעים על כך שהפועל מסתיים בלשון יחיד (שרפו אותה), אף על פי שהמילה "מצבות" נאמרה לפני כן בלשון רבים. שינוי לשוני זה בא ללמד על היסודיות שבהשמדת הפולחן: הם לא הסתפקו בהשלכת כל המצבות יחד לאש, אלא הקפידו לשרוף כל מצבה ומצבה בפני עצמה [רד"ק, מצודת ציון].