פמליית אצילים מיהודה עושה את דרכה לביקור מלכותי ביזרעאל, מבלי לדעת שהיא פוסעת היישר אל תוך הפיכה שלטונית. כאשר יהוא פוגש אותם, הם מציגים את עצמם כאֲחֵי אֲחַזְיָהוּ. הפרשנים מסכימים כי אין מדובר באחיו הממשים של מלך יהודה, שכן אלו נהרגו בעבר, כפי שעולה מספר דברי הימים. באשר לזהותם המדויקת, יש הסבורים כי מדובר למעשה בבניו של אחזיהו [מצודת דוד], בעוד אחרים מפרשים כי אלו הם בני אחיו, כלומר אחייניו, שכן לעיתים המקרא מכנה אחיין בתואר אח [רד"ק, חומת אנך].
מטרת בואם של אנשי יהודה הייתה מגוונת: הם התלוו לאחזיהו לביקור של נימוס אצל מלך ישראל המחלים ולמטרות נופש ותענוג [ביאור שטיינזלץ], וכן מתוך רצון לסייע ולשרת את בית אחאב [רד"ק]. חברי הפמלייה ירדו לִשְׁלוֹם, כלומר לדרוש בשלומם של בני המשפחה המלכותית [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הם היו מנותקים לחלוטין מהתרחשויות המרד; הם שמעו רק על מותו של יהורם במלחמה, אך לא ידעו כלל על הריגתם של אחזיהו ואיזבל בידי יהוא. חוסר מודעות זה מסביר מדוע לא חששו מפניו ולא ניסו להימלט [רד"ק, מצודת דוד, חומת אנך].
הם מציינים שבאו לבקר את בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ. אזכורם הספציפי של בני המלך נובע מכך שחברי הפמלייה היו בחורים צעירים בעצמם, ולכן חשו קרבה טבעית לבני גילם מבית המלכות [חומת אנך]. לבסוף, הם מזכירים את וּבְנֵי הַגְּבִירָה. הפרשנים מסכימים כי הגבירה היא איזבל. הסיבה שהיא מוזכרת בנפרד, ולאחר בני המלך, היא משום שעיקר הכבוד והכוח השלטוני היו תלויים בה. עוד בימי חייו של אחאב היא נחשבה לגבירה האמיתית, בעוד המלך היה סר למשמעתה ופועל על פיה [רד"ק].