הערכתו הרוחנית של יהוא נחתמת בנימה ביקורתית המצביעה על חוסר השלמות שבמעשיו. הפרשנים מסכימים כי יהוא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת־ה' בשלמות, משום שהוא לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם, כלומר הוא בחר להמשיך ולקיים את פולחן עגלי הזהב שהנהיג ירבעם בן נבט בעבר.
התנהלות זו הובילה להשלכות היסטוריות ולאומיות קשות [אברבנאל]. ראשית, בשל חטאיו אלו לא זכה יהוא ששושלת המלכות שלו תוארך מעבר למה שהובטח לו מראש. שנית, בעטיו של חטא זה החל ה' לקצץ בגבולות ישראל ולהכות בהם ברחבי הארץ דרך פלישותיו של חזאל מלך ארם. מהלך זה מהווה השלמה של תוכנית אלוהית רחבה יותר, המבוססת על עיקרון של מידה כנגד מידה: כשם שיהוא עצמו שימש כמכשיר בידי ה' לנקום בבית אחאב, כך חזאל שימש ככלי אלוהי להענשת עם ישראל כולו, בדיוק כפי שניבא ה' לאליהו הנביא.