הגעת האיגרת מאת יהוא מובילה לביצוע מיידי וחסר פשרות של הפקודה, ושבעים בני המלך מוצאים להורג. את ראשיהם הכרותים מניחים בתוך כלים המכונים דודים, ונחלקו המפרשים למה הכוונה במילה זו. גישה אחת מפרשת כי מדובר בסירות או קדירות [רש"י, מצודת ציון]. לעומת זאת, גישה אחרת מסבירה שאלו סלים [רד"ק, רלב"ג], בדומה לביטוי המקראי "דודאי תאנים". הסיבה לשימוש בסלים דווקא, לפי הרלב"ג, היא כדי שהראשים יהיו גלויים וייראו לעיני האנשים. ביאור שטיינזלץ משלב את שתי האפשרויות ומתאר כי מדובר בסירים או בסלים גדולים.
את הראשים הערופים שילחו שרי העיר אל יהוא ליזרעאל. הסיבה לכך שהם רק שלחו את הראשים ונמנעו מלהגיע בעצמם, היא החשש שלהם לעמוד בפניו בשעת כעס וזעם [חומת אנך]. הבאת הראשים נעשתה עוד באותו הלילה ובחסות החשיכה כדי להעלים את המעשה מעיני ההמון, מתוך כוונה להציגם בהמשך בשני גלים וערימות פומביות [רלב"ג].