על אף המהפכה הדתית שחולל יהוא בעקירת פולחן הבעל, הוא הותיר על כנו את הפגם המהותי של ממלכת ישראל ולא חזר לעבוד את ה' בבית המקדש בירושלים. הצירוף עֶגְלֵי הַזָּהָב בסוף הפסוק חוזר ומסביר את תחילתו, ומפרט כי אלו הם למעשה "חטאי ירבעם" שבהם המשיך לדבוק [מצודת דוד].
מניעיו של יהוא להמשך קיום פולחן העגלים נבעו משיקולים פוליטיים. הוא פעל מתוך דאגה וחשש שמא הממלכה תשוב לשלוט תחת בית דוד, בדיוק כפי שחשש ירבעם בשעתו [רש"י]. מבחינה תפיסתית, יהוא נהג כמלכי ישראל שקדמו לאחאב. מלכים אלו לא ראו בעצמם עובדי עבודה זרה, אלא תפסו את עצמם כזרם לגיטימי של עובדי ה', אשר פשוט מקיימים את הפולחן במקום אחר [ביאור שטיינזלץ].
מבחינה לשונית, הביטוי אֲשֶׁר בֵּית־אֵל משמעותו "אשר בבית אל". המילה נכתבה ללא אות היחס בי"ת בתחילתה, תופעה דקדוקית המוכרת ממקומות נוספים במקרא שבהם הושמטה האות [רד"ק, מנחת שי].