נבואת הזעם מגיעה לשיאה עם גזירה קשה ומוחלטת על המלכה איזבל, שמסתיימת בבריחתו המיידית של הנביא. הסיבה להדגשת עונשה של איזבל באוזני יהוא נובעת מכך שדרכם של שרים ומלכים הייתה לחלוק כבוד לנשים, ובפרט למלכות ולגבירות. לכן, הנביא מבהיר ליהוא כי הוא נמשח למלך על מנת שיקיים את הנבואה הזו במלואה, וכי הדברים חייבים לצאת אל הפועל [אברבנאל].
הפורענות תתרחש בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל, כאשר המילה בְּחֵלֶק מתייחסת לנחלה, הנקראת כך משום שהיא חלק המחולק וניתן לאדם [מצודת ציון]. יתרה מכך, מודגש וְאֵין קֹבֵר – גופתה לא תזכה לקבורה [ביאור שטיינזלץ]. הסיבה לכך היא שכאשר הלכו לבסוף לקבור אותה, לא מצאו דבר מלבד הגולגולת וכפות הידיים, ולכן העצמות שנותרו לא נקברו [רד"ק].
מיד עם סיום מסירת השליחות, וַיִּפְתַּח הנער הנביא את הַדֶּלֶת וַיָּנֹס, וברח מן המקום [ביאור שטיינזלץ].