שרי הצבא מסרבים לקבל את ניסיונו של יהוא להתחמק מלחשוף את מטרת ביקורו של הנביא. כאשר הם אומרים לו שֶׁקֶר, הם מטיחים בו שהוא מסתיר מהם את האמת. הפרשנים מסכימים כי השרים מבינים שהנביא לא הגיע אליו לשיחה בטלה או לדברים חסרי משמעות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], אלא כדי למסור לו דבר סוד [רד"ק, רלב"ג]. משום כך הם מפצירים בו בחוזקה לגלות להם את תוכן הפגישה, עד שיהוא נאלץ לחשוף בפניהם את דבר המלכות [אברבנאל].
בתגובה ללחץ, יהוא פותח ואומר כָּזֹאת וְכָזֹאת, ביטוי המשמש כהקדמה כללית לפני שהוא מפרט את תוכן דברי הנביא [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי מילים אלו מקפלות בתוכן מידע נוסף שיהוא בחר להצניע בשלב זה: הביטוי רומז לשאר הציוויים שהטיל עליו הנביא, ובראשם הפקודה להכות את כל בית אחאב. מתוך מכלול הנבואה, יהוא בחר להשמיע באוזניהם רק את העיקר – את העובדה שה' משח אותו למלך על ישראל [מלבי"ם].