עם הגעתו של השליח אל מחנה הצבא, הוא ניגש אל מפקדת הקצינים ומוצא את הקצינים הבכירים יושבים יחד. הוא פונה אליהם ואומר דָּבָר לִי, כלומר יש לי מה לדבר עמך [מצודת דוד]. מתוך כלל הקצינים הנוכחים, יהוא הוא זה שמגיב לפני כולם. תגובתו המהירה של יהוא מוסברת בכך שהוא היה הנמרץ מכולם [ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים כי הדבר נבע מתחושה פנימית נסתרת, שכן נשמתו חשה שהוא כבר מוכן ומיועד לגדולה [חומת אנך].
בתגובתו שואל יהוא אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ. שאלתו נובעת מכך שחשב כי ייתכן שהשליח אינו מקפיד לדבר דווקא איתו, אלא פשוט מעוניין למסור את דבריו לאחד מהקצינים, יהיה אשר יהיה, ורק במקרה פנה אליו [מלבי"ם]. על כך משיב לו השליח אֵלֶיךָ הַשָּׂר, כדי להבהיר ולדייק שהמסר מיועד ספציפית ובלעדית אליו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].