מלכים ב, פרק ט׳, פסוק ל״ג

יהוא מוציא לפועל את העונש האלוהי שנגזר על איזבל ופוקד על משרתיה שִׁמְטוּהָ, כלומר לדחוף ולזרוק אותה מבעד לחלון מטה אל הקרקע. הפלתה אל האבנים נחשבת לסקילה בבחינת מידה כנגד מידה על סקילת נבות, ולכן נכתב הציווי במקור בלשון זכר כרמז אליו, או כהתייחסות לגופה שיש להפיל. מעוצמת הנפילה וַיִּז מִדָּמָהּ, ודמה שניתז על הקיר ועל הסוסים נועד להישאר גלוי לעין כדי לפרסם את משפט ה' ברשעותה. לבסוף וַיִּרְמְסֶנָּה, כאשר יהוא דרס אותה ברגליו או בפרסות סוסיו כדי לוודא את מותה המוחלט ולקיים את הנבואה שנבלתה תהיה כדומן על פני השדה.