יצא לכם פעם להיקלע בטעות למקום סוער ומסוכן ולהרגיש שאתם חייבים לברוח משם מהר? זה בדיוק מה שקרה לאחזיה מלך יהודה. הוא מצא את עצמו בלב המרד של יהוא, וכשהבין את הסכנה, הוא מיד ניסה להימלט. אבל יהוא לא מוותר ונותן לעבדיו פקודה: גַּם־אֹתוֹ הַכֻּהוּ. יהוא רוצה לפגוע בו מפני שאחזיה היה קשור למשפחת אחאב והשתתף איתם בעבודה זרה. יהוא מבקש מהם לפגוע בו אֶל־הַמֶּרְכָּבָה, כלומר, בעודו יושב בתוכה ומנסה לברוח.
המרדף מתחיל, ועבדי יהוא דולקים אחרי אחזיה. הם מצליחים להשיג אותו רק כאשר הוא מגיע אל בְּמַעֲלֵה־גוּר אֲשֶׁר אֶת־יִבְלְעָם, שזהו אזור קרוב לעיר בשם יבלעם, ושם הם פוגעים בו בחצים. לאחר מכן נאמר וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם. אולי תופתעו לשמוע שבספר דברי הימים כתוב משהו אחר, שאחזיה בכלל התחבא בשומרון ושם הוא נתפס. אז מה באמת קרה? המפרשים מסבירים שזה היה רצף של אירועים. אחזיה נפצע קשה במעלה גור והצליח לברוח למגידו כשהוא חלש מאוד. משם, העבדים שלו לקחו אותו בסתר כדי להתחבא בשומרון, אבל אנשי יהוא מצאו אותו שם, ושם באמת הסתיימו חייו. למרות הסוף העצוב, אחזיה זכה לכבוד אחרון. עבדיו קיבלו רשות לקחת אותו לירושלים ולקבור אותו בקברי המלכים. הזכות הזו עמדה לו בזכות סבא שלו, המלך יהושפט, שהיה אדם צדיק שאהב את ה' בכל לבו.