יצא לכם פעם לראות איך הבטחה ישנה מתקיימת בדיוק מוחלט, ממש כמו מעגל שנסגר? זה בדיוק מה שקורה כאן. אחרי שיהוא פוגע ביורם, בנו של אחאב, הוא פונה אל הקצין שלו, שר הצבא. הפסוק קורא לקצין הזה שָׁלִשֹׁה, כשהאות ה בסוף המילה היא בעצם כמו האות ו, כלומר השליש שלו.
יהוא נותן לקצין פקודה: שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ, כלומר להרים את יורם ולהשליך אותו אל החלקה של נבות היזרעאלי. למה יהוא משתמש בשתי פעולות, גם לשאת וגם להשליך? מפני שהם היו רחוקים מאוד מהשדה של נבות. לכן היה צריך קודם כל לשאת אותו כל הדרך עד לשם, ורק אז להשליך אותו אל השדה.
כדי שהקצין יבין למה הם עושים את זה, יהוא אומר לו כִּי זְכֹר, כלומר תזכור היטב את מה שקרה בעבר. הוא מזכיר לו את היום שבו שניהם היו אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב. המילה אֵת כאן פירושה "עם", כלומר אני עמך ואתה עמי. שניהם רכבו יחד, צמודים זה לזה באותה מרכבה או זה לצד זה, מאחורי המלך אחאב.
היום ההוא היה היום שבו אחאב לקח את הכרם של נבות. באותו מעמד, וַה' נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה, כלומר ה' העמיס על אחאב נבואה קשה, שאליהו הנביא אמר לו. גם יהוא וגם הקצין שמעו את הנבואה הזאת יחד. עכשיו יהוא מסביר לקצין שהכל מכוון מלמעלה: מכיוון ששניהם שמעו אז את הנבואה ביחד, הם אלה שנבחרו עכשיו לקיים אותה. יהוא עשה את החלק שלו ופגע ביורם, והקצין עושה את החלק שלו ונושא אותו אל החלקה, וכך שניהם יחד משלימים את דבר ה'.