שמואל ב, פרק ט״ז, פסוק ט׳

קרה לכם פעם שמישהו אמר לכם מילים כל כך מעליבות, שהן כאבו לכם אפילו יותר ממכה? דוד המלך נמצא במצב קשה של בריחה, ושמעי בן גרא זורק עליו אבנים וצועק מילים פוגעניות. אבישי בן צרויה, שר הצבא הנאמן של דוד, כועס מאוד כשהוא רואה את ההשפלה הזאת. באופן מעניין, אבישי מתעלם מהאבנים ששמעי זורק, ומה שמכעיס אותו באמת אלו המילים הקשות. לכן הוא שואל את דוד לָמָּה יְקַלֵּל. אבישי לא מבין איזו סיבה בכלל יש לשמעי לכעוס על דוד. הרי דוד מעולם לא פגע במשפחה של שמעי, ואין לו שום זכות להתנהג בחוצפה כזאת. כדי להראות כמה הוא מזלזל בשמעי, אבישי קורא לו הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה. הכוונה היא ששמעי שייך למשפחת שאול, משפחה שכבר אין לה שום כוח והשפעה, ולכן היא נחשבת חלשה וחסרת חשיבות. בגלל החוצפה הגדולה, אבישי מבקש מדוד: אֶעְבְּרָה נָּא, כלומר, תן לי לעבור אל הצד השני של הדרך, וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ. אבישי מבקש להעניש את שמעי בעונש החמור ביותר, כי לפי החוק מי שמבזה את המלך חייב להיענש קשות. בתור איש צבא חזק, אבישי רציני מאוד בבקשה שלו ומוכן לפעול מיד כדי להגן על כבודו של דוד.