קרה לכם פעם שהבטחתם לתת משהו למישהו, למרות שבאותו רגע לא באמת יכולתם לקיים את זה מיד? דוד המלך רואה שציבא המשרת נשאר נאמן לו, ולעומת זאת הוא חושב שמפיבושת בגד בו. לכן, דוד מחליט לתת לציבא את כל הרכוש של מפיבושת. הוא אומר לו הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת, כלומר, כל מה שהיה שייך לאדון שלך עובר אליך. אבל באותו הזמן דוד נמצא בבריחה מחוץ לעיר ואין לו באמת כוח או אפשרות להעביר את הרכוש מיד. לכן, המילים של דוד הן בעצם הבטחה גדולה לעתיד. ציבא מאוד שמח על ההבטחה הזו, והוא עונה לדוד הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ, שזו הדרך המכובדת שלו להגיד תודה רבה.
שמואל ב, פרק ט״ז, פסוק ד׳
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצִבָ֔א הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִיבֹ֑שֶׁת וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי אֶמְצָא־חֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.