קללותיו של שמעי בן גרא קושרות את נפילתו הטראגית של דוד, הנמלט מפני בנו, אל מעשיו בעבר כלפי בית שאול. העונש מוצג כמידה כנגד מידה, אך בחומרה רבה יותר מזו שחווה קודמו בתפקיד.
הֵשִׁיב עָלֶיךָ ה' כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל: ה' פורע מדוד על הדמים שנשפכו במשפחת שאול. הפרשנים מצביעים על מעורבותו של דוד באובדן בית שאול באופנים שונים; יש המפרשים כי דוד יעץ להרוג את איש בושת בן שאול כדי למלוך תחתיו [מצודת דוד]. גישה רחבה יותר תולה בדוד את האחריות למותם של אבנר ואיש בושת, ואף קובעת כי מותם של שאול ושלושת בניו במלחמה התגלגל באשמתו, בעקבות הטבח שגרם בעיר הכהנים נוב [אלשיך].
אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּו: מילה זו נקראת במסורת הקריאה תַּחְתָּיו [מנחת שי]. הטענה כלפי דוד היא שהוא מרד בשאול, הפיל את מלוכתו ותפס את מקומו מעצמו [ביאור שטיינזלץ, אלשיך].
הפרשנים מזהים בפסוק שלוש רעות גדולות שניחתו על דוד, המדגישות כי מצבו קשה וגרוע מזה של שאול [אברבנאל, מלבי"ם]:
ראשית, כשם שבית שאול הפך לבית דמים כשבניו מתו בחרב, כך משיב ה' את הדמים על דוד ובניו ימותו בחרב, כפי שכבר אירע לאמנון.
שנית, וַיִּתֵּן ה' אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ: בניגוד לשאול, שהוחלף על ידי אדם זר, מכתו של דוד אנושה הרבה יותר משום שהרעה יוצאת מתוך ביתו, ובנו יוצא חלציו הוא שקם עליו. בנוסף, המלכות נלקחת ממנו מאת ה' שבו בטח, ולא בכוח הזרוע. יש המקשרים עונש ספציפי זה של גירוש על ידי הבן ככפרה על חטא בת שבע [אלשיך].
שלישית, וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ: הנה אתה נתון ברעה הראויה למעשיך [מצודת דוד]. בעוד ששאול לא זכה לראות את מפלתו ולא קם מלך אחר בחייו, דוד נאלץ לראות בעיניו את חרפתו, צרתו וחורבנו בעודו בחיים.
כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה: זוהי סיבת הנפילה. דוד נותר ברשעותו ובעונשו [ביאור שטיינזלץ]. אף שחטא בת שבע נענש בעצם המרד של אבשלום, עוון שפיכות הדמים טרם נוקה, ולכן דוד עדיין שרוי ברעתו, תחת הסכנה שבנו יהרוג אותו [אלשיך].