המעמד הפומבי על הגג מהווה את נקודת האל חזור במרד של אבשלום, מעשה שנועד לנתק סופית את הקשר עם אביו ובמקביל להוציא לפועל גזירה אלוהית.
הביטוי וַיַּטּוּ... הָאֹהֶל מתאר את פריסת האוהלים על הגג. מבנה זה, כפי שמסבירים חז"ל, היה מעין חופה העשויה מארבעה עמודי עץ שסביבם נפרסו יריעות [רד"ק]. באשר למילים לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, הפרשנים מסכימים כי העם לא חזה במעשה עצמו, אלא הכל ראו בבירור כיצד הפילגשים מובאות אל האוהל וכיצד אבשלום נכנס ומתייחד עמן שם.
למעשה החריג הזה היה מניע פוליטי ברור שייעץ אחיתופל. החשש היה שמא ישראל יחשדו שהמרד אינו אלא תחבולה שנועדה לבחון את נאמנותם לדוד, ולכן יפחדו למרוד בו ולהצטרף לאבשלום. ברגע שאבשלום ביצע פומבית מעשה כה מגונה כלפי אביו, הוכח לכל כי הקרע ביניהם מוחלט ואין מדובר בתרגיל [רלב"ג]. מבחינה משפטית, מוסיף הרלב"ג, מכיוון שפילגשים נלקחות ללא כתובה וקידושין, דינן כדין אישה שפותתה על ידי האב, אשר מבחינה טכנית מותרת לבנו.
מעבר לרובד הפוליטי, מעשה זה היווה התגשמות מדויקת של נבואת הפורענות שמסר נתן הנביא לדוד לאחר חטא בת שבע. ה' גזר על דוד כי העונש על חטאו שנעשה בסתר, יהיה לקיחת נשיו ומסירתן לאחר באופן גלוי, לעיני השמש ולעיני כל ישראל [רלב"ג, שטיינזלץ].